עד השלוק הבא

מי מאיתנו לא מכיר את התרחיש הבא?
חוזרים מהגן, חם מאוד בחוץ, הצענו לילד שלוק- מבלי לדלג על טקס בחירת הצבע . השלוק נגמר והמלחמה מתחילה:

״עוד!
לא חמוד אמרנו שלוק אחד ביום, מחר תקבל עוד אחד,
אבל בא לי!!!
אני יודעת חמוד אבל אנחנו אוכלים אחד ביום, בוא נלך לשחק,
לא! אני רוצה עוד שלוק״

וככה זה נמשך ונמשך… אחרי 40 דקות של מאבק –  בכי, השתטחויות על הרצפה, איומים קשים – ״אני לא אהיה חבר שלך יותר!", אמירות פוגעניות – ״אני שונא אותך, אני רוצה אמא אחרת״ ודברים יצירתיים אחרים –

נשברנו. 1:0 לזאטוט
נתחיל מהסוף – אם יש סיכוי שבסוף המלחמה הילד מנצח, וותרו מהתחלה. לא כי אתם חלשים, לא כי הוא חזק, לא כי ככה צריך. פשוט כי זה לא שווה את זה.  מה שקרה ב-40 דקות האלה זה סדק נוסף במערכת היחסים שלכם עם הילד. המטרה בזמן המועט שיש לנו לבלות עם הילדים בין הגן למקלחת והשינה, היא לבסס מערכת יחסים שבמרכזה עומדים כבוד, שיווין ותקשורת.

אז מה עושים? נותנים מראש את כל החבילה?
ממש לא! ראשית, נברר עם עצמנו מה ההצדקה שעומדת מאחורי החוק – ״שלוק אחד ליום״. אנחנו באמת מאמינים שעוד שלוק יהפוך את הילד חולה? או שאנחנו נלחמים על עקרון לשם המלחמה? הרבה חוקים נולדים מתוך תחושה כי אנו ההורים, אנחנו המבוגר האחראי ואנחנו מחליטים. אך האם השגנו את המטרה? מה למד הילד מהמאבק? שאם נלחמים בסוף מנצחים. ה״לא״ שלנו ההורים הוא ״כן״ בהסוואה. לסיום, הנורא מכל, לימדנו את הילד להשתמש בכוח.

מהו חוק?
חוק הוא נגזרת של ערך, בשם הערך הוא נולד וממנו הוא מקבל את הזכות להתקיים. תפקידנו כהורים הוא לייצר מערכת קטנה של חוקים, מעטים, ברורים, הוגנים והגונים אשר חלים על כל בני הבית בהתאמה לגילם וכישוריהם. שימו לב, אם אסור לאכול בסלון, אז לכולם אסור לאכול בסלון. גם מבוגרים לא קיבלו יכולת-על לאכול בלי ללכלך את הספה. נכון שהאחוזים הם נמוכים, אבל אין לנו דרך להבטיח שזה לא יקרה. להבדיל, שעת השינה של כל אחד מבני הבית יכולה להיות שונה, שכן אנו יודעים שברמה הפיזיולוגית איננו זקוקים למספר שעות שינה זהה. כאשר קבענו חוק בבית, עלינו להסביר אותו לילד בצורה ברורה. להסביר את הערך וחשוב מהכל, להוות מודל לחיקוי. דוגמא אישית הנה הכלי המרכזי שלנו לרתום את הילד לפעול במסגרת החוקים.

אכיפת החוקים
לצערנו, הכלי הנפוץ והשימושי כיום לאכיפת החוקים מול הילדים, הוא גם הכלי הכי פחות מועיל שפוגע ישירות במערכת היחסים שלנו עם הילד. אני כמובן מתכוונת לעונשים ופרסים. לעונשים ופרסים יש יתרון אחד, גם הוא נכון רק ברוב המקרים, הם מכבים שריפות, פותרים את הבעיה לטווח הקצר. זהו. נגמרו היתרונות. רשימת החסרונות, קצרה היריעה מלהכיל, נתמקד בחשובים והמשותפים לשניהם:

20160219_095022.jpg
  • מחזקים אווירה של מאבקי כוח; שניהם מדגישים את כוחו של ההורה על הילד, אין מקום לשיח, יש גדול חזק וקטן חלש. האם זה מה שאנחנו רוצים ללמד את הילד?
  • יוצרים מוטיבציה חיצונית; הילד אינו לומד לעשות או לא לעשות מתוך הבנה של המערכת ותיווך נכון של העולם, אלא, מונע על ידי כוח חיצוני, ואנחנו יודעים שבחיים האמיתיים זה לא עובד.
  • אין קשר הגיוני למעשה, תפקידנו כהורים להכין את הילדים לעולם האמיתי, חשוב שהילד יכיר ויבין את התוצאות הטבעיות וההגיוניות של הדברים. שאם יצא מהבית בלי מעיל, יהיה חולה ולא תישלל ממנו הזכות לראות טלוויזיה.
  • עונשים משפילים מעודדים כעס ותחושת נקמה, ומעל הכל, גורמים לנו הרבה ייסורי מצפון.

אז מה כן? החיים! נלמד את ילדינו שלמעשים יש תוצאות, לקחת אחריות, לבחור נכון, ללמוד מטעויות.

נחזור לסיפור שממנו התחלנו. נניח שהילד כבר עם השלוק הרביעי ביד. אפשר להסביר, ששלוק זה מותרות שקונים מידי פעם, אם נאכל את הכל היום, לא יהיו לנו למחר. שהילד יבקש אחרי שבוע שלוק, נסביר באדיבות, שאין כי אכלנו הכל. שנקנה חדש והוא יבקש את הרביעי שוב, נזכיר לו כי הכמות מוגבלת והרבה שלוקים היום אומר ימים ללא שלוקים בהמשך השבוע.

מכאן הכדור בידיים שלו. הוא לומד ומתעצב ומחליט איזה אדם הוא רוצה להיות? כזה שקונה כל יום קצת או כזה שפעם בחודש עושה מסע קניות. הילד מתרגל בחירה, לקיחת אחריות, דחיית סיפוקים והכי חשוב מערכת היחסים שלכם עם הילד רק הופכת טובה יותר.

נסיים בתרגיל: קחו רגע לחשוב, אילו חוקים יש אצלכם בבית? מהם הערכים שעומדים מאחורי החוקים? האם כולם נשמעים לחוקים האלה? כולל אתם? אחרי כמה פעמים של לא מגיע כן? שתפו אותי בתגובות